אנשים משתפים סיפורים על כך שטעו ביניהם כעובד

"פשוט התעלמתי ממנה, הלכתי לשירותים, יצאתי, האישה נופפה לי, ועניתי במבוכה."
"היא ענתה, 'שלום, את יכולה לבוא לכאן?!' הסתכלתי סביבי במבוכה וניגשתי אליי. היא המשיכה לקרוא לי גס רוח על שהתעלמתי ממנה. רק אז הבנתי שהיא חשבה שאני עובד שם..."
"צחקתי ולפני שהספקתי להסביר, היא שאלה את המנהל. היא הייתה מאוד רועשת בשלב הזה, אז מלצר אחר ניגש והיא לא הסבירה ושאלה את המנהל. אז המלצר הלך לאסוף אותו. הוא הלך."
"היא באמת לא הבינה איך הוא יכיר אותי בלי שאני עובדת שם. זה נמשך ונמשך והיא סוף סוף הסכימה."
אישה: מה? ברור שיש לי את המספר הנכון! מתי אוכל לאסוף את בעלי? אני מחכה בחוץ, קר!
אישה: אני רוצה לדבר ישירות עם הרופא. תן לי לעבור. אני אתבע אותך.
אישה: נמאס לי! אני נכנסת עכשיו. אני אתלונן ישירות לרופא עליך! [נדנוד.]
"אמו של המטופל החדש הייתה מאוד נרגשת לאחר שסיימו את הניתוח ואמרה שהחדר רועש מדי ומעצבן מדי עבור התינוק שלה. התינוק נראה בסדר, לא מופרע, לא סובל מכאבים או נראה לחוץ. היא התעקשה שיש חדר פרטי."
"נכנסתי ויצאתי מהחדר כדי להביא משהו לבן שלי. אז היא דחקה אותי לפינה, בהנחה שאני האחראי כאן, ועשתה יותר מדי רעש לילד השני (הבן שלי) ולילד שלה שצריך שקט ושלווה (בהצלחה בכל חדר בבית חולים חחח). הביטוח שלה משלם על חדר פרטי (הכל בסדר חוץ מזה שזה בית מלא) ואני צריכה לגרום לזה לעבוד."
"המבט על פניה כשאמרתי לה שאני לא עובדת כאן ושהילד במיטה הסמוכה הוא הבן שלי! היא נראתה קצת ביישנית אבל בעיקר כועסת. אני יודעת שזו תקופה מלחיצה, אבל זכויות הנשים האלה מגוחכות."
"זה נמשך זמן מה וניסיתי להתעלם ממנה אבל יכולתי לראות שהיא עובדת קשה."
קארן: את צריכה לאכול בחלק האחורי של המטבח, איפה שאת שייכת. זה חוסר כבוד כלפי הלקוח ואת לוקחת שולחן שממנו הוא היה יכול לאכול.
"היא הסמיקה ונעצה שוב מבט זועם, ואז מיהרה למנהל, שנאלץ לומר לה פעמיים שאני לא עובד שם."
"הורדתי את האוזניות והיא ביקשה ממני כרטיס רכבת לברייטון. אמרתי לעצמי, 'סליחה מותק, את צריכה עובד רכבת. אני נוסע'."
"זה היה אמור להיות סוף הסיפור, אבל לא, היא דחפה 10 פאונד לכיס הז'קט שלי והלכה משם עם החברים שלה, ואמרה, 'אוקיי, נגיד להם בצד השני שהוא לא יבוא'. נתן לנו כרטיס אבל הם יכלו לראות מהמצלמה ששילמנו לו כדי לנסוע!"
"כשהיא הזיזה אותם באלימות, אמרתי לה, 'אני לא עובדת כאן'. היא ענתה, 'אני לא יודעת, איך אני אמורה לדעת? את צריכה לעשות את זה בכל מקרה."
"עניתי, 'אתה צריך להניח את הקפלים שלי בצד כי אני לא עובד כאן ואל תשים את העגלה שם. תמצא מקום אחר במקום לגעור בזרים'."
"היא ענתה, 'אני הולכת לדבר עם ההנהלה'. מעולם לא צחקתי חזק יותר מאשר כשחלפתי על פני הכניסה וראיתי את האישה והגבר שנראו כמו מנהל עומדים שם ומצביעים עליי בכעס."
"ניסיתי להסביר ברוגע, לא, הילדים שלה לא יכולים לרכוב על הסוס שלי, ולא, אני לא יכול לתת לה לרכוב על אף סוס אחר באורווה."
"לא משנה מה אני אומר, אני לא יכול לשכנע אותה שאני לא עובד שם ואני לא יכול 'לתת לבת שלה לנסוע'."
"קלייד לא היה מאולף לחלוטין כי קיבלתי אותו לאחרונה. הוא היה צעיר מאוד וחסר ניסיון. אפילו לא נתתי לילד לטפח אותו כי הוא אוהב לנשוך. הילד התחיל לנסות להתחמק ממני ולגעת בי." הוא תפס את הילדה בכתפיים ודחף אותה לאחור בעדינות, מודאג מאוד שקלייד ינשוך אותה.
"האישה התנשפה וצעקה, 'לבת שלי יש את הזכות לגעת בסוסה הזאת, היא בטח טובה יותר ממך בסוסים! בנוסף, אתה סתם פועל, אז אתה לא מעז לדחוף את הילדה שלי.'"
"זה תפס אותי בהפתעה. 'בתך לא תיגע בסוס שלי; הוא לא מתאים לתינוק ועלול לפגוע בבתך. בתך לא יודעת יותר ממני, אני רוכב כבר 15 שנה, ואני לא עובד כאן!!! תעזוב אותי בשקט!' צעקתי.
"בשלב הזה הסוס שלי התחיל להיכנס לפאניקה, הסתובבתי ולקחתי אותו בחזרה לאורווה שלו כדי להרגיע אותו ואת עצמי."
"כמה אנשי צוות באורווה הגיעו ונסו להעריך מה קורה. האישה המשיכה לצרוח עליי אבל לא יכולתי להתמודד איתה יותר והלכתי משם כי הצוות העסיק אותה."
"החברים שלי (שעובדים שם) אמרו לי שהם היו צריכים לאיים להתקשר למשטרה כדי שישחררו אותה כי היא המשיכה לבקש מהילדים שלה לרכוב על כל סוס שהיא ראתה. היא גם אסורה עכשיו מהאורוות, אז לפחות סוף טוב?"
"משכתי את זה לאחור. היא אמרה, 'חיכיתי לזה!' עלה בדעתי שהיא חשבה שאני השליח שלה. אמרתי לה בנימוס שאני לא השליח שלה. היא נראתה מבולבלת, אמרה, 'את בטוחה? את נראית כמו אחד.'"
"בשלב הזה רק רציתי שהיא תוריד לי את התיק, והחברים שלה באו ואמרו לי להפסיק להביך אותה ולתת לה את האוכל."
"אז כתבתי להם את זה במפורש: 'אני לא שליח האוכל שלכם. זה האוכל שלי. אני אורח במלון הזה'. משכתי ממנה את השקית, וכשנכנסתי למלון, הסתכלתי... עד שהיא הוציאה את הטלפון שלה ואמרה, 'אני מתקשרת [לשירות המשלוחים] ואומרת להם שאתה אידיוט - אני רוצה את הכסף שלי בחזרה!'"
"לא חשבתי על זה יותר מדי כי ברור שלא הייתי עובד. העובד לבש חולצה שחורה וגופיה כחולה עם לוגו החנות. אני לבשתי חולצת טי אפורה של גינס."
"הגברת עברה על פניי והגיעה לסוף המעבר. אני לא בטוח אם היא רצתה שאקבל את 'הרמזים' שלה, אבל היא הסתובבה אליי, כמעט פגעה בי עם העגלה שלה, ואמרה: 'לא יהיה לך יותר מדי טרחה להניח את הטלפון ולעשות את העבודה שלך? כשאתה רואה לקוח במצוקה, אתה צריך לעזור לו. בשביל זה אתה מקבל תשלום!"
גברת: סליחה? ובכן, את צריכה. חיפשתי צלחות חד פעמיות ועוד צלחות ואף אחד לא מוכן לעזור! למה כל כך קשה לכם לעשות את העבודה שלכם?!
אני: אני לא עובד כאן. אני מחכה שהמכונית שלי תעבור טיפול [חתימה לשלט של "מרכז צמיגים וסוללות". אם אתם מחפשים לוחיות רישוי, הן נמצאות למעלה שניים או שלושה מעברים.
"באותו זמן, היא אפילו הסתכלה בכוונה על הבגדים שלבשתי. היא התנגדה לתסכול ולמבוכה, אמרה תודה והלכה משם."
"בדרך כלל אנחנו מקבלים הרבה שאלות מאנשים, אז אני רגיל שעוצרים אותי בתפקיד בפומבי. אמרתי, 'כן, גברתי', והסתובבתי ומצאתי גברת בגיל העמידה, אורנג', עומדת לידי."
"אני ובן זוגי פשוט החלפנו מבטים מבולבלים. לבשנו חולצות טי וכובעים שכתוב עליהם 'מכבי אש', מכשירי קשר ירוקים בוהקים על החגורות ומכנסיים צהובים רחבים עם פסים מחזירי אור."
"היא קצת התעצבנה משתיקתי והרימה תפוז מולי. 'תפוזים? אלה? יש לך עוד? או רק אלה?'"
"היא לא אמרה כלום, רק סימנה לבת זוגי, שהייתה לבושה בדיוק כמוני ועמדה לידי. 'סליחה, יש לך עדיין תפוזים?'"
"היא הרימה את ידיה בתסכול והלכה בכיוון ההפוך. עזבנו את מחלקת התוצרת כדי לקנות עוף, רק כדי שתמצא אותנו בפתח החנות."
"עדיין מנסה להיות מנומס, הסברתי (בפעם הרביעית, לכל מי שמקבל נקודות) שאנחנו לא עובדים במכולת כי אנחנו כבאים."
"הלכתי לחלק האחורי כדי לאסוף אותם, כשהסתכלתי על המצב הקשה של החנות ועל האנשים הרבים שביקשו עזרה, כשלפתע לקוח קבוע שנהג להציק לי הצביע עליי (במרחק של לפחות 6 מטרים) וצעק: 'אתה עובד כאן!'"
"הוא היה המום, אבל שנייה אחר כך צחקתי עם קטשופ ואמרתי לו שבפעם הבאה הוא כנראה לא רוצה שמישהו שישב בבר עד שהוא יגיע יביא לו משהו."
"אני לא רוצה להניח למה הוא הניח את זה, אבל אני לא עצוב שהוא אוכל צ'יפס. אני חושב שהוא יודע מה הוא עשה כי לא רק שהוא לא התלונן, הוא התנצל."
אני: סליחה גברתי, אני לא עובדת כאן, אבל אני חושבת שהם בקומה הראשונה. ("סליחה, גברתי, אני לא עובדת כאן, אבל אני חושבת שהם בקומה הראשונה.")
"כולנו צחקנו והיא ציינה כמה יפה השמלה שלי נראית. זה גרם לי להסמיק קצת (הייתי בהכרה) ואז היא הודתה לי שעזרתי לה."
"גברת אחרת ניגשה אליי בצורה לא כל כך ידידותית, ביקשה ממני לקנות לה מעיל נוסף עם מכנסיים תואמים במידה מסוימת, שאלה למה ערבבנו חליפות, וביקשה ממני במיוחד להתקשר לחדר ההלבשה שלה, "פלוץ", כי היא לא יודעת למה יש לנו רק שניים פתוחים במהלך המגפה.
"הסברתי לה ש-1) אנחנו במגפה, 2) אני לא יודע כלום על חליפות, אני פשוט לובש אותן, ו-3) אני לא עובד שם."
"בשלב זה, אחת העובדות ראתה מה קורה והתערבה. שנינו במקרה היינו בחדר ההלבשה (בתאים שונים) והיא התחילה לדבר בטלפון על כך ש'עובדת גסה' סירבה לעזור לה."
"כשסיימתי למדוד את החליפה החדשה, היא דיברה עליי עם המנהלת. המנהלת אמרה לי, 'מי זה הבחור הזה, טרף?' פשוט חייכתי ושילמתי על השמלה שלי."
AG: אתה טיפש? אנחנו מתחילים ב-7! ביום הראשון, אתה כבר מאחר! לך מפה - אתה מפוטר!